ביום העצמאות יצאנו מהעיר והיינו במושב. אני לא מספרת את זה כדי להגיד כמה כיף היה (מאוד) וכמה הטבע מחייה את הנפש (מאוד מאוד). אני מספרת את זה כי היה שם בטלוויזיה HOT. למה זה חשוב אתן שואלות? כי הוט תקשורת HOT הוציאו סדרה מדהימה שנקראת הפוליטיקה של האוכל, סדרה דוקומנטרית חדשה בעלת 4 פרקים. בכל פרק בסדרה מדברים על הפוליטיקה מאחורי הייצור, השיווק והרגלי הצריכה של מזון מסויים בישראל. הפרק הראשון הוא על לחם, השני על פירות וירקות, השלישי על חלב והרביעי על בשר. כל הפרקים מצויינים ואני ממש ממליצה למצוא מישהו שיש לו או לה HOT ולראות את זה או להתפלל לזה שהוט יבינו שזה תוכן חשוב ברמה שצריך לשדר אותו בבתי ספר וישחררו אותו שיהיה בחינם לכולם כי הוא יכול להציל חיים. כן, ממש להציל חיים. פרק 2 ערער לי את כל מה שאני יודעת וגם הסביר לי בצורה הכי הגיונית למה אבוקדו עולה כ״כ הרבה.
רשתות השיווק (הקמעוניות) ומדינת ישראל הורגת את החקלאים הישראלים. בכל דרך שאפשר להקשות עליהם הם עושים זאת. נוצר מצב של הביצה והתרנגולת, לא מאפשרים לחקלאים למכור את הסחורה שלהם במקום ראוי >> רשתות השיווק לא רוצות לקנות מהחקלאים >> רשתות השיווק מייבאות מזון >> הן עושות מבצעים בסופר בימים שבהם יש שווקים עם ירקנים >> אין ירקנים >> אפשר לעלות מחירים על ירקות ופירות.
זה לא סתם ששווקים כמו שוק הכרמל או מחנה יהודה נהיו מקומות של עשירים עם מלא מסעדות. אין בסטות. לא משתלם לירקנים לפתוח. ירקות ופירות הפכו להיות מוצר לעשירים בלבד! וזה מה שכל כך מרתיח אותי. איך זה קרה?????????? אז קודם כל זו קריאה לכל מי שקוראת את הפוסט הזה, תקנו אצל ירקנים - או ישר מהחקלאי, אסור לנו לתת להם לסגור.
ואם לא השתכנעתן מספיק למה אסור שתפסק החקלאות בארץ הקורונה היא ההוכחה המושלמת לזה שצריכה לגרום לכולן וכולם להתעורר. בואו נדמיין שיש 80 סוגים של תפוחי אדמה בעולם, זן אחד של תפוחי אדמה הוא ממש זן טוב, למה הוא טוב? כי יש בו את הכי הרבה ערכים תזונתיים ל100 גרם לעומת האחרים ואפילו לעומת ירקות שונים, כי הוא גדל בכמות הכי גדולה בשטח הכי קטן - יעיל לא?. אז מחליטים להפסיק לגדל את כל 79 הזנים של תפוחי האדמה וגם כמה ירקות אחרים על השטחים שיש ולגדל רק אותו. ומדינה שלמה אוכלת אותו במשך שנים, אולי אפילו מוכרים אותו החוצה ומדינות אחרות מתחילות להבין שהוא הזן הכי טוב שיש וגם הן מתחילות לגדל רק אותו. ואז, הוא מפתח מחלה והוא הורג את עצמו. ואין יותר. זה לא סיפור בדיוני, זה מה שקרה באירלנד לפני הרבה מאוד שנים. היה רעב קיצוני בעקבות זה ומתו בין 700 אלף - למיליון אירים ומספר זהה של פליטים היגרו למדינות אחרות (ודמיינו מה זה יצר).
אז לא מפתיע שאחד הדברים הראשונים שהחליטו בסין אחרי הקורונה זה לחזור לגדל אורז. ממש מכריחים שם כל מי שיש לו שטח חקלאי לחזור לגדל אורז. כי גידולים חקלאיים מקומיים הם כל כך חשובים, הם מה שיגרמו לנו לא לסבול ברעב והם מה שיגרמו למי שאין כסף להפסיק להעדיף לאכול לחם לבן ולקנות במקום זה המון ירקות ולעשות מרק או תבשיל ולהישאר בריאים.
בתגובות - לינק לפוסט של עופר סין שמספר על גידול האורז בסין. לינק לכתבה מדהימה במהות החיים שבכלל קשורה להשלכות שיש ליעילות ושם הסיפור על אירלנד והתפוחי אדמה. ולינק לפרק הראשון של הפוליטקה של האוכל בנושא לחם שהוא פותח עיניים לא פחות.
בתמונה - אני במושב לוקחת זכרונות הביתה.
הפוסט של עופר סין https://www.facebook.com/ofer.china/posts/2861042520597660 כתבה על תפוחי האדמה ועל יעילות https://www.eol.co.il/articles/1393
הפרק הראשון בסדרה - על לחם https://www.youtube.com/watch?v=50GfaAB-7Tc
--------------
הפוסט הזה הוא חלק מסדרת פוסטים על קיימות - שהיא התעוזה לדחוק את מרחב האיכפתיות שלנו מעבר למה שהוא היום. בשנה האחרונה אני מתרגלת קיימות, מנסה פתרונות, קוראת, לומדת ומחפשת מידע ורעיונות על איך להיות קצת יותר איכפתית לכדור ולעולם שסביבי. החלטתי שבמשך 30 יום אני אשתף בכל יום צעד אחד קטן שעשיתי לחיים יותר מקיימים וכל זה יהיה תחת ההשאטאג #אנימקיימתעכשיו. אני מצרפת כמה שיותר המלצות ותיוגים לאנשים ונשים בתחום ולהשראות שמצאתי ברשת וגם מחוץ. וכמו בכל סיפור יהיו גם כשלונות בדרך שפחות צלחו אבל שווה ללמוד מהם.