1. למה התחלתי את פרוייקט #אנימקיימתעכשיו ושום, כן כן, שום.

אתמול חגגנו את יום ההולדת של כדור הארץ ומסגרת האירועים של תל אביב-יפו הירוקה ראיתי את ההרצאה של רואהן פלאות על חינוך לקיימות. הוא אמר *שקיימות היא התעוזה לדחוק את מרחב האיכפתיות שלנו מעבר למה שהוא היום* ואמר שהדרך להנחיל שינויי הוא בעזרת שיח. סיפור החוויה האישית שלנו יכול לתת השראה ורעיונות ליישום אצל נשים אחרות. מאוד התחברתי למה שהוא אמר (אני הפסקתי לעשן הרבה בזכות פוסט שShiri Grosbard כתבה בפרופיל שלה - כבר שלושה וחצי חודשים, תודה שירי).

בשנה האחרונה אני מתרגלת קיימות, מנסה פתרונות, קוראת, לומדת ומחפשת מידע ורעיונות על איך להיות קצת יותר איכפתית לכדור ולעולם שסביבי. ובהשראת פרק 73 בפודקאסט המעולה חושבים טוב - שאלות ותשובות על פסיכולוגיה של יהודית כץ החלטתי שמהיום ובמשך 30 יום אני אשתף בכל יום צעד אחד קטן שעשיתי לחיים יותר מקיימים וכל זה יהיה תחת ההשאטאג #אנימקיימתעכשיו (בהשראת Adi Wolfson שאני ממליצה מאוד לעקוב אחריו). אני אנסה לצרף כמה שיותר המלצות ותיוגים לאנשים ונשים בתחום ולהשראות שמצאתי ברשת. וכמו בכל סיפור יהיו גם כשלונות בדרך שפחות צלחו אבל שווה ללמוד מהם.

כולנו גם ככה בפייסבוק אז לפחות שזה יהיה מעורר השראה עם תוכן שיועיל לנו ולעולם. וקורונה ויש לי זמן לכתוב. אז הנה מתחילות: כשעוד היה אפשר להפגש עם אנשים לפני שנה וקצת עשיתי קורס חקלאות אורבנית של החברה לחקלאות עירונית The Association For Urban Farming עם המורה Omer Bdolah. זה היה קורס של כמה מפגשים ששם למדנו על גידול אוכל במערכת גידול הידרופונית. השיעור הראשון היה מבוא והוא היה אחד השיעורים הכי מעניינים ומעוררי השראה שהייתי בהם. עומר הסביר את ההשלכות של יבוא מזון, ידעתן שהרבה מהשום שאנחנו קונות גדל בסין ומטיסים אותו לארץ? דמיינו כמה זמן לוקח מהרגע שהשום נקטף, נאסף, נארז, מועמס, מוטס, משתחרר מהמכס, מגיע לחנויות, מגיע לקופה ועד שהוא מגיע אליכן הביתה או אפילו עד שהוא מגיע אליכן לאוכל. לוקח כל כך הרבה זמן שבדרך קרוב למחצית מהסחורה נזרקת לפח כי היא נהרסת (וכשמדובר בטונות, בואו נחשוב כמה זה מחצית). כמעט חצי מסחורה שהיה אפשר לאכול נזרקת. לא רק זה, גם בואו נדמיין שניה את כמות החומרים ששמים על השום כדי שהוא ישאר טרי ויפה אחרי המסע הזה. אז כן, כתבתי היום על שום. מאז הקורס אני ממש משתדלת לא לקנות את השום שארוז ברביעייה אלא את השום בתפזורת, הוא כנראה גדל יותר קרוב לכאן מאשר השום המפוסל הסיני. באופן כללי, זו קריאה לקנות סחורה שגדלה קרוב אלינו, או לגדל את האוכל שלנו בעצמנו, למה? כי זה לעזור לחקלאים, כי האוכל צריך פחות חומרים כימיים כדי שיהיה טעים וטרי, כי השינוע של האוכל מזהם את האוויר וכי לפרנס את הירקן מתחת לבית מרגיש יותר נעים מלפרנס את הרשתות הגדולות.

קרדיט לתמונה: את התמונה לקחתי מגוגל שהיא לקחה אותו מהטוויטר של אמיר אהרוני