בישראל זורקים כל יום מעל 7,000 טון של אוכל שאפשר לאכול. הנתון הזה הספיק כדי להבהיל אותי. 25% מהאוכל שאנחנו קונות אנחנו זורקות. אוקי. מעל 8000 ש״ח בשנה בממוצע משפחה ישראלית זורקת לפח על אוכל שלא נאכל. ושמעו קטע. יש נשים רעבות בעולם, יש ילדות רעבות בעולם. לא צריך לסיים מהצלחת כי יש ילדים רעבים באפריקה, צריך לסיים מהצלחת כי אנחנו צריכות להעריך מחדש את האוכל שאנחנו קונות.
גם במבה הייתה פעם בוטנים, תפוח האדמה של הציפס היה פעם בתוך האדמה ונתנו לו מים, והוא תפס מקום. הסטייק היה פרה שבשביל להאכיל אותה היו צריכים לגדל חיטה בשטחים שהיו פעם יערות גשם באמזונס. זה לא פוסט שנכתב כדי להגיד לכן לשנות את הרגלי התזונה, אולי זה יגיע יום אחד גם. זה פוסט שנכתב כדי שנזכור להעריך את האוכל שאנחנו אוכלות ומתוך ההערכה הזו נזרוק פחות, נבשל יותר, ונחקור מאיפה הוא הגיע ומה היה צריך לקרות כדי שהוא יגיע עד אלינו לצלחת.
כדי לבזבז פחות מזון צריך לקנות רק מה שאנחנו צריכות. אנחנו התחלנו לתכנן את הארוחות שלנו קדימה וככה אנחנו עושים קניות יותר מדוייקות. כל פעם שיש מאכל שעומד להגיע הפג תוקף שלו אז אני ישר נכנסת לאתר המעולה שגיליתי לפני חצי שנה השולחן שבו אפשר לשים את המוצר שיש ואז יש המוןןן מתכונים מעולים שתמיד יוצאים טוב (אם עושים בדיוק לפי המתכון) וככה יצא שהכנתי עלי מנגולד ממולאים, קובה סלק, סלט טאבולה עם כרובית ואפילו למדתי להכין פאד סי יו בעקבות ברוקולי עזוב במקרר.
בתמונה אפשר לראות את החלה הראשונה שהכנתי, חלת כוסמין שלא צלחה. לקח לי יומיים עד שהבנתי שאני לא מתכוונת לאכול אותה, חיפשתי מה אפשר לעשות עם חלה לא משהו ובין המתכונים של ברד פודינג לפראנצ׳ טוסט גיליתי שאני יכולה להכין ממנה פירורי לחם. אז כן, יש לי פירורי לחם כוסמין בבית והם טעימים יותר מפירורי לחם רגילים.
---------
הפוסט הזה הוא חלק מסדרת פוסטים על קיימות - שהיא התעוזה לדחוק את מרחב האיכפתיות שלנו מעבר למה שהוא היום. בשנה האחרונה אני מתרגלת קיימות, מנסה פתרונות, קוראת, לומדת ומחפשת מידע ורעיונות על איך להיות קצת יותר איכפתית לכדור ולעולם שסביבי. החלטתי שבמשך 30 יום אני אשתף בכל יום צעד אחד קטן שעשיתי לחיים יותר מקיימים וכל זה יהיה תחת ההשאטאג #אנימקיימתעכשיו. אני מצרפת כמה שיותר המלצות ותיוגים לאנשים ונשים בתחום ולהשראות שמצאתי ברשת וגם מחוץ. וכמו בכל סיפור יהיו גם כשלונות בדרך שפחות צלחו אבל שווה ללמוד מהם.