מאז שהתחלתי את אתגר 30 יום לכתוב על קיימות אני חושבת על כל עניין האופנה, איך בכלל לגשת לזה? אי אפשר לסכם את זה בפוסט אחד, זו הרי התעשייה השניה בגודלה שפוגעת בכדור שלנו והתעשייה שהכי קל לעשות את השינוי בה. עד שאני אצליח להבין איך לגשת לזה ובדיוק בזמן מושלם לפני שנפתחים הקניונים אני מצרפת כאן את מה ש Atalya Mendelson כתבה לי בהודעה פרטית.
את עתליה פגשתי בזכות קבוצת הפייסבוק שהייתה לנו, קונות באינטרנט. באירוע קהילה הראשון שלנו היא עשתה לנו הרצאה מדהימה. עכשיו היא במיאמי לומדת מנהל עסקים באופנה שזה מרגש בפני עצמו, כי זה ממש ללמוד לעשות שינוי מתוך העולם הזה ולא מחוץ.
״אני חושבת שמאד חשוב לדבר על דברים כאלה, להרבה אנשים אין מודעות בנושא או מתמקדים רק במשהו אחד שחושבים שיכול לעזור (קשיות לדוגמא), זה נקרא סלקטיביזים- שילוב של סלקציה ואקטיביזם ולחשוב שאם בחרת במשהו ספציפי לשים לב אליו- עשית את שלך. כולנו חוטאים בזה, וגם בתור מישהי שלומדת ממש מקרוב על תעשיית האופנה וההשלכות שלה גם אני הרבה פעמים בוחרת לקנות משהו כי זה מתאים לי.מותגים אקולוגיים למיניהם עדיין לא ברמה של מותגים פחות אקולוגיים מבחינת טרנדים וייצור בכמויות גדולות שמאפשר מחירים נוחים. בסופו של יום כל אחד קודם כל דואג לכיס שלו, אבל חשוב מאד להיות מודעים מאיפה הפריטים שאנחנו קונים מגיעים.
ממליצה לך מאד לראות את The True Cost- בעבר היה בנטפליקס יכול להיות שבארץ עדיין יש אותו, אם לא אז יש ביוטיוב, זה מתמקד על השלכות סביבתיות של התעשייה בדגש על גידול כותנה. כתבה מעניינת על גידול כותנה באוזבקיסטן- https://www.theguardian.com/…/lawyers-challenge-uk-import-o… בעיקרון מה שקורה שם, בכל פעם שיש קטיף כותנה פשוט מוציאים אזרחים ממקומות העבודה שלהם ומכריחים אותם לעבוד בשדות. ככה אוזבקיסטן הפכה לספקית כותנה די גדולה והרבה מהכותנה בבגדים שלנו בעצם נוצרה בתנאי עבדות.
בעיה די גדולה של רשתות אופנה גדולות זה עודפים של פריטים, שהרבה מהם פשוט שורפים בשריפות ענק. ברברי הואשמו בזה והודו שעשו את זה כדי לא להוזיל את שם המותג ע"י למכור סחורה עודפת בחנויות עודפים, ואפילו H&M שאספו בגדים ישנים מלקוחות נתפסו עושים את זה, ההסבר שלהם היה שהפריטים לא היו ראויים לשימוש. https://www.huffpost.com/…/burberry-burn-clothes-fashion-in…
חברה שלגמרי עושה את זה נכון היא זארה, אפילו שהם רשת של "אופנה מהירה" ומייצרים בכמויות גדולות, אין להם כמעט עודפים. הצורה שבה הם פועלים היא שרשרת אספקה מטורפת שכולה בבעלותם (המפעלים וכל שלבי הייצור), ככה הם עונים על דרישת לקוחות באמצעות אספקה מהירה, ככ מהירה שעד שבוע יכולים לייצר, לשלח ולפזר את הסחורה בחנות. הם מתחילים מייצור קטן יחסית, מקבלים פידבק מהחנויות איזה פריטים אוזלים מהר, ומייצרים אותם לפי הצורך. השיטה שלהם גאונית ומונעת הרבה בזבוז או צורך בשריפת בגדים אבל קשה מאד ליישום ודורשת המוןןן כסף, בגלל זה הם היחידים.
כמה מותגים ממש מגניבים פועלים בצורה של pre-order, משמע הם מציגים את המוצר באתר, לקוחות משלמים מראש ומקבלים משלוח כעבור כמה חודשים כאשר הייצור מותאם לבקשת הלקוחות. זה יכול להיות קונספט שיותר יתפתח בעתיד ויתרום לעולם שבו תעשיית האופנה לא מזהמת כמו שהיא עכשיו, במקום שני אחרי תעשיית הדלק! משהו נוסף מעניין- ייצור באיטליה הוא לא תמיד מה שאנחנו מדמיינים- יש שם רשת של הברחות של פליטים ממדינות שונות, אותם הפליטים "משלמים" על ההברחה באמצעות עבודה ב"מפעלי אופנה" בתנאים לא ראויים. https://www.newyorker.com/…/the-chinese-workers-who-assembl…
יש המון דברים מלוכלכים מאחורי הקלעים של התעשייה, אני כרגע גרה בארה״ב ופה יש קצת יותר מודעות ותזוזה לכיוון עסקים קטנים וייצור מקומי, בארץ נראה לי שקצת פחות. אז מהממת שכתבת על זה ומוזמנת להפיץ את המידע הנ"ל״
נתראה בפוסט הבא על אופנה, עד אז, בואו ננסה להבין מי ואיך תפרו את הבגדים שלנו.
התמונה - התמונה שצריכה להיות לנו בראש כשאנחנו אומרות ״מקסימום לא יהיה טוב, נתרום״.
ולקחתי אותה מכאן: https://leraksjin.com/…/the-environmental-impact-of-fast-fa…
---------
הפוסט הזה הוא חלק מסדרת פוסטים על קיימות - שהיא התעוזה לדחוק את מרחב האיכפתיות שלנו מעבר למה שהוא היום. בשנה האחרונה אני מתרגלת קיימות, מנסה פתרונות, קוראת, לומדת ומחפשת מידע ורעיונות על איך להיות קצת יותר איכפתית לכדור ולעולם שסביבי. החלטתי שבמשך 30 יום אני אשתף בכל יום צעד אחד קטן שעשיתי לחיים יותר מקיימים וכל זה יהיה תחת ההשאטאג #אנימקיימתעכשיו. אני מצרפת כמה שיותר המלצות ותיוגים לאנשים ונשים בתחום ולהשראות שמצאתי ברשת וגם מחוץ. וכמו בכל סיפור יהיו גם כשלונות בדרך שפחות צלחו אבל שווה ללמוד מהם.