10. המסע לשמפו המושלם

הפסקתי להשתמש במרכך לפני כמעט 10 שנים, כשהשתחררתי מהצבא הלכתי להסתפר אצל ספרית מדהימה בבית שלה בתל אביב. פעם ראשונה שגיליתי את עולם המספרות הביתיות ומאז לא הלכתי למספרה ״רגילה״. הספרית שאלה אותי מה שגרת הטיפוח של השיער שלי וסיפרתי לה שאני חופפת כל יום (אסון) עם שמפו ומרכך ואחרי המקלחת שמה קרם לחות. היא הסבירה לי שבעצם המרכך במקום לעשות לנו את השיער רך ונעים הוא למעשה מייבש לנו את השיער ואז אנחנו צריכות לשים קרם לחות כדי להחזיר את הלחות (!!). עם השמפו הרגיל הפסקתי לפני כמעט שנתיים. בתור מתולתלת האתגר הוא כפול, גם למצוא שמפו טוב וגם שהתלתלים יאהבו אותו ויסתדרו בלי הרבה מאמץ. זה התחיל בזה שגיליתי שיש דבר כזה שמפו מוצק, מיד החלטתי שאני רוצה לנסות כדי לחסוך את הפסולת של בקבוקי הפלסטיק ולהפסיק לשים חומרים לא הכי טובים על הראש שלי. התחלתי בשמפו מוצק של Lush Cosmetics North America, הוא היה נעים וקל לתפעול ואז גיליתי את קבוצת הפייסבוק No Poo ללא שמפו שזו קהילה גדולה של נשים וגברים שמחפשים פתרונות טבעיים להחליף את השמפו התעשייתי. שם ממש כתבו דברים לא טובים על השמפו הזה ועל כמה שהוא מלא בכימיקלים. אז עברתי לשמפו המוצק של רותי, כל כמה שבועות היא הייתה מביאה לי שמפו אחר לנסות והשיער שלי הגיב בכל שבוע אחרת. פעם הוא היה שומני מאוד, פעם היו לו מלא קשקשים, פעם אחת הוא היה יבש מאוד וזה הרגיש כאילו הוא נגמל מהחומרים הכימיים שציפו את הקרקפת שלי כ״כ הרבה שנים. למרות שהשיער שלי לא היה מושלם ולא היה בשיאו לא וויתרתי ואני ממש מודה על זה כי אז הגיע השמפו המדהים של Ofra Rosenshine שהיא אמא של עדי חברתי המהממת. השמפו של עופרה מורכב רק מחומרים טבעיים והשיער שלי נעים ומתולתל. כבר מעל חצי שאני עם השמפו הזה והיה לי מזל כי לפני הקורונה בדיוק קניתי אחד חדש. את בקבוקי הזכוכית של השמפו שאני קונה מעופרה אני מחזירה לה אחרי שהוא נגמר וככה אני לא מייצרת פסולת מיותרת. בעוד חודש אני הולכת להסתפר והספרית שלי הייתה כ״כ גאה בי שאני לא חופפת עם שמפו שכשהייתי אצלה בפעם האחרונה היא חפפה לי עם חומץ תפוחים (שהוא מסריח ברגע שחופפים איתו אבל אחרי שהשיער מתייבש הריח נעלם) ואני כ״כ מעריכה את זה שאני יכולה להסתפר מבלי להרעיל את הקרקפת שלי או לייצר פסולת. לכל המתולתלות אני ממש ממליצה על ניצן הספרית Nitsan -the- Barber.

---------

הפוסט הזה הוא חלק מסדרת פוסטים על קיימות - שהיא התעוזה לדחוק את מרחב האיכפתיות שלנו מעבר למה שהוא היום. בשנה האחרונה אני מתרגלת קיימות, מנסה פתרונות, קוראת, לומדת ומחפשת מידע ורעיונות על איך להיות קצת יותר איכפתית לכדור ולעולם שסביבי. החלטתי שבמשך 30 יום אני אשתף בכל יום צעד אחד קטן שעשיתי לחיים יותר מקיימים וכל זה יהיה תחת ההשאטאג#אנימקיימתעכשיו. אני מצרפת כמה שיותר המלצות ותיוגים לאנשים ונשים בתחום ולהשראות שמצאתי ברשת וגם מחוץ. וכמו בכל סיפור יהיו גם כשלונות בדרך שפחות צלחו אבל שווה ללמוד מהם.