Dana Gelerter
21 מאי 20202 דקות
עודכן ב: 1 יול 2020
אני מפונקת, אני כל כך מפונקת שכשקנו לנו מכונת כביסה אני אמרתי שהיא לא שווה כלום בלי מייבש, אז גם קנו לנו מייבש. תמיד ייבשתי את הבגדים שלנו במייבש, כן, גם בימים חמים כאלה. למה? כי לא חשבתי על לתלות את הבגדים, זה לא עבר לי בראש שזה מיותר להפעיל את המייבש, גם ככה תמיד אני עושה כביסות בימי שבת, אז יש לי את הזמן לתלות את הבגדים, יש לי אפילו מתלה בגדים מעולה מחוץ לחלון צמוד למכונת כביסה. אבל לא חשבתי על זה.
עד שכן, שזה היה ממש חודשיים לפני שהתחלתי לכתוב את הפוסטים כאן. קניתי אטבים מעץ, כי האטבים שהיו לי מפלסטיק התפוררו לי ביד והתחלתי לתלות כביסה. אני אוהבת את הריח שיש לבגדים שהיו תלויים, יש ממש ריח של השמנים האתרים שאני שמה במכונה, הבגדים לא מתכווצים והם מתייבשים בלי רעש של רעידת אדמה בבית שזה בונוס נפלא.
לפעמים אנחנו עושות דברים באופן כל כך אוטומטי שאם נעצור לחשוב עליהם לדקה, נבין שאולי אנחנו בכלל יכולות לעשות אותם אחרת ולחוות דברים חדשים.
מחר זה היום האחרון שלי לאתגר. אני לא מאמינה שעברו 30 יום. פוסט פרידה נפלא מתבשל למחר
בתמונה: הדבר היחיד שתמיד ייבשתי במתלה כביסה וזה המפות קרושה העדינות והמתוקות מהסדנאות לוכדי חלומות של Hygge Tlv הוגה תל אביב
---------
הפוסט הזה הוא חלק מסדרת פוסטים על קיימות - שהיא התעוזה לדחוק את מרחב האיכפתיות שלנו מעבר למה שהוא היום. בשנה האחרונה אני מתרגלת קיימות, מנסה פתרונות, קוראת, לומדת ומחפשת מידע ורעיונות על איך להיות קצת יותר איכפתית לכדור ולעולם שסביבי. החלטתי שבמשך 30 יום אני אשתף בכל יום צעד אחד קטן שעשיתי לחיים יותר מקיימים וכל זה יהיה תחת ההשאטאג #אנימקיימתעכשיו. אני מצרפת כמה שיותר המלצות ותיוגים לאנשים ונשים בתחום ולהשראות שמצאתי ברשת וגם מחוץ. וכמו בכל סיפור יהיו גם כשלונות בדרך שפחות צלחו אבל שווה ללמוד מהם.